תצטרפו אליי לשחייה

יום שני, 28 באפריל 2014

הטלאי שלי

אני לא יודעת אם הייתי מצליחה להאמין שזה אמיתי.
אם לא הייתי גדלה פה. אם לא הייתי מכירה ניצולי שואה, רואה אותם ומקשיבה להם, אני לא יודעת אם הייתי מצליחה להאמין שזה לא רק סרט הוליוודי עם תסריט ממש מופרך.
אני יודעת שעם כל הקושי והרחמים, אני לא מסוגלת באמת להבין את האימה הזו, אני לא מסוגלת להזדהות ולו לרגע קט עם ההתמודדויות שלהם. זה לא משנה שזה בדמי, זה לא משנה שזה במורשת שלי, זה לא משנה שאני אמפטית וזה לא משנה שאני מזילה דמעה, קטונתי מלהבין את גודל האימה, ואפילו את גודל ההערכה הראוי, לו אני לא בטוחה שהניצולים או הנספים זוכים.
לכן, כשמגיע יום השואה, אני חושבת על החיבור שאני מצליחה לעשות.
המקום בו אצליח לרגע לחוש ולו במעט איזושהי תחושה קטנה אותה חשו היהודים באותה תקופה.

הם ענדו טלאי.
טלאי צהוב שמבדיל אותם מהסביבה.
טלאי צהוב שמסמל את החולשה שלהם. שלנו. 
טלאי שמדגיש את מה שנולדנו איתו, לא בחרנו בו, לא עשינו דבר רע, אין באפשרותנו לשנות, אבל עדיין בעיני האחר הוא דבר רע. הוא מבדיל אותנו.
אני לא יכולה לדמיין מה זה להרגיש שנאה על רקע יהדותי.
על אף הסיפורים, על אף החדשות, על אף הנאציזם, שלצערי, עדיין קיים בעולם.
אני אישית לא חוויתי גזענות על רקע דת.
אבל אני כן יכולה להזדהות עם התחושה האיומה של להניח את החולשה הכי גדולה שלי, את החולשה שאני אשתדל להסתיר, את החולשה שבגללה אחרים יתרחקו ממני כמו מאש, את הדבר הזה שאנחנו מנסים לייפות ולהסתיר, לקחת אותו ולהניח אותו לעיני כל. זה יכול היה להיות מראה חיצוני איתו נולדנו, נתונים פיזיים שונים המבדילים אותנו מהסביבה, ויכול להיות תכונות אופי או רגשות שאני משתדל להסתיר (גובה, פצעים, צבע גוף, הסמקה, הזעה, דיסלקציה, קנאה, חוסר בטחון ועוד ועוד...)
תחשבו שלמשך חודש אחד, שבוע אחד, יממה, אפילו שעה אחת, תסתובבו עם טלאי צהוב, בולט ומודגש עליו כתובה החולשה הכי גדולה שלכם, אותו סימן שעלול להביא לסופכם, תסתובבו איתו לעיני כל. 

איך תרגישו?

קחו את סמל יום השואה אל המקום האישי שלכם. אל היום יום של היום, אל הסובלנות, ואל הקבלה של האחר והשונה ממני. אל הקבלה העצמית שלי.
נסו היום לחשוב מהי החולשה שלכם. 
מה הדבר הזה שאתם לא רוצים שכולם יידעו, שאתם לא רוצים שהדגש יהיה עליו, שהספוט הבולט יאיר עליו. 
עכשיו תאירו אותו. אפילו לרגע, ותרגישו.
אולי אפילו אם נכיר בחולשה שלנו מראש, נהיה חזקים להתמודד עם האחר. נבוא מוכנים יותר. 

מה החולשה שלך?




אחיינים שלי: ישראלים-תאילנדים, בטקס יום השואה.
המראה שלהם כבר מבדיל אותם מהחברה הישראלית הממוצעת, צריך להוסיף על מראה חיצוני עוד סממנים?
ביום השואה.
אני נמלאת בציונות.
אני גאה לראות את דגל ישראל מתנוסס בגאון מחלון חדרי





מוזמנים להציץ בקליפ מפרוייקט "גלי" שמעביר את התחושה של הסתובבות עם "הטלאי" שלי, עם החולשה שלי- 
Mad World - The Glee Project












אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה