יום שבת, 30 באוגוסט 2014

האחות בסטייל

חשבתי להתחמק מסיקור הגמר. אבל בקשות חוזרות ונשנות הגיעו, ואני שמחה להיענות לאתגר.
אז פסקה קצרה על דעתי על גמר ועל הזוכה, ואז רק בגדים, כי אחרת תהיה כאן וואחד מגילה.
מאוהבת באלדד.
תחושה קשה של הטיית קולות וסתימת פיות על ידי "פרס" משני.
לא משנה איזה גמר זה, אם עקבתי מהתחלה באדיקות או לא, האובססיה שלי ל"גמרים" היא לא ברורה, מחזירה אותי אחורה לגיל 11 בו רות גונזלס כמעט והפסידה את תואר נערת הגלגל לסיגל שחמון, תוך כדי שאני מאיימת לקפוץ מהחלון, ולבסוף אנחת רווחה, ואז בחזרה לגמר ניצנים כששירי מפסידה וכן הלאה. אז גמר מעורר בי אדרנלין היסטרי, דפיקות לב מואצות, ועם זאת, אני לא מצביעה כאילו זה מה שגורם לי להיות אליטסטית. אעלק.  
אז די לבדיחה של אסי על ארז והאחות בסטייל, (ותודה לאל גם לא נשמע אותו יותר אומר "רמקולז'") ולהלן הרשומות שלי מהסטייל של גמר האח:
1. די לשיער הערווה
הגברים התלבשו יחסית סביר, אז נניח לבגדים שלהם ובוא נתמקד בשיער הפנים שלהם.
בשנות ה-2000, נשים הולכות במיוחד להסיר הכול בשעווה, ואילו אנחנו מקבלות את זה בהפוכה בצורת הזקן המדובלל, ובצורת הקקי המסודר על הראש. אז די. מספיק. אתם כבר גורמים לי להתגעגע לשפם.   
    
מבט מלמעלה מדייק לחלוטין את הטענה שלי




2. הברבור הופך לברווזון מכוער.
כיאה לגברים שמכערים את עצמם ומסתירים את היופי שלהם, גם בנות האח נותנות את ידן לטרנד.
ראשונה וברורה היא אנה בתסרוקת הבאסטה ריימס, שון פול או שאגי, איך שלא תקראו לשלל הצמות האלה, ותשאלו כל שחקנית או זמרת שאי פעם באה לטקס פרסים עם צמות דבוקות לראש עד כמה הן מתחרטות על זה, כדי להבין שזו הייתה טעות. אומנם טעות שכמובן תביא לה כותרות ועניין, אבל עליי זה לא עבד.
והשנייה, הינה דנית, ופה אני כבר רוצה לדבר על עוד תופעה רחבה שהולכת וגוברת, בנות צעירות, רזות, יפות, חינניות (שהולכות עיוורות אחרי ערסים ששולטים בהם וזה מביך, אבל שוב זה כבר פוסט אחר לחלוטין) שיושבות ועומדות בגו מכופף, ולא מבינות את חשיבות הזקיפות. זה טרנד תלאביבי שאני מכירה כבר שנים, ורגילה לתקוע אצבע באמצע הגב של חברותיי בכדי לתזכר אותן להזדקף. מה מגניב בזה? מה יפה בזה? מה חמוד בזה? אני בהחלט לא מבינה. הן כאילו קלילות, זורמות ונינוחות. אז לא, אתן לא. זה בעיקר לא נותן כבוד לבגד, ולהשקעה העצמית בחיצוניות שלכן, ובעיקר מסגיר את הגיבנת שתהיה לך בעוד עשרים שנה (וגם כל הקמטים מהסיגריות).

       

3. אני הכי הכי.
כל פעם שמגיעה איזושהי מעצבת אופנה לריאלטי, היא תמיד תלביש את עצמה במשהו אקסטרווגנטי, מוזר, חושפני ובעיקר לא מחמיא.
קארין היא האחת של אלדד? עם האאוטפיט הזול הזה? שהיא עיצבה בעצמה? אומנם למעלה זה היה מחמיא ונעים לעין, אבל כל כך ישן, לא חדשני ובעיקר לא מחמיא. 
ואורטל בן דיין, אומנם הייתה מגניבה, אמיצה ועם כמה שזה היה מוזר, זה היה מלא באופי ובסטייל שרק היא יכולה טו פול אוף. אז הקימונו סושי אכן היה מלא קריצה, משעשע ומחמיא, אבל למה המגרפה על הראש???

4. המהפך.
היחידה ששינתה את הבגד איתו נכנסה לבית האח, הייתה לינור, והיא השכילה לעשות כן. בתבונה מדוייקת, זנחה את לוק האלנבי שיק, את ההליכה לאולמי בונבון בגלאם פאייטים זול, ובחרה בשמלה קייצית, מרעננת, בהירה ומוזהבת, שייצגה אותה בצורה הרבה יותר צעירה וקלילה.
מבחינתי זה עדות לשינוי ממש גדול וחשוב שעברה. וזה עדיין עם בגדים שלה מבפנים, ללא סטייליסטית, אז כמו שאחותי היטיבה לנסח, היא מוכנה להיות האנה ארונוב החדשה של תורג'י, ולהפוך מהגלאם המזוייף, מלא הספריי והבגדים הצמודים, ללהיות האיט גירל הכי שיקית ולוהטת בביצה.
      
5. בובליל.
ב"פאשן פוליס" יש להם משחק חדש, בו הם כותבים האשטאג ראשון שעולה להם תוך 5 שניות מרגע ראיית התמונה. ואני אבחר להסתפק בזה, כי אחרת לא אדע איפה להתחיל ואיך לסיים את גודל האסון והמבוכה.
אז 

#לעסתי_מסטיק_ועשיתי_בלון_גדול_שהתפוצץ_עליי_חוץ_מזה_שזה_חסוד_אז_מאמין_מאשר.


6. אומנם המנצח שלי הוא אלדד, אבל המנצחות בסטייל שלי הן נופר ומרטין.
אז נופר בשמלת העפיפון של יוסף, שאני באמת לא יודעת אם צריך את נופר שם, כי השמלה הזו פשוט מושלמת בפני עצמה, וראיתי אותה כבר על הרבה נשים והיא תמיד מחמיאה, מרימה ומכבדת את הלובשות אותה. אז נופר, שיחקת אותה, ואת נראית מדהים.
ומרטין, האישה והאגדה, בשמלה שחורה, כל כך אלגנטית, לבושה בהתאם לגיל שלה, מכבדת את עצמה, קלאסית ומדוייקת, שבעיניי, היא האישה הכי יפה שהייתה בבית האח הגדול אי פעם.





יום שני, 4 באוגוסט 2014

Proud To Be


















- "מה שלומך?"
- "אתה יודע, מלחמה"

כן, אפילו "בסדר" התשובה הכי טריוויאלית, הפכה בחודש האחרון לתשובה טריוויאלית אחרת.

תודו שהוא הכי חתיך שיש, הכי גאווה לאומית!

בעודי משוטטת בפייס, בין סטטוס עצוב על "הותר לפרסום" לבין ארגון חבילות, בין שנאת אחים שמאלנים וימניים לבין  צליבת אמנים, בין תסכול ועייפות גם ממקור האסקפיזם היחיד שלי, למזלי נתקלתי בתמונת פרופיל של חברי החתיך,  ערן מזור הכט, מצולם כשדגל ישראל מצויר על לחיו, וכיתוב של "Proud To Be"  מעטר את התמונה, התמונה סקרנה אותי, וכשנכנסתי, גיליתי שמדובר בפרויקט של הצלם רן יחזקאל, שפותח את הסטודיו שלו בפני כל, לבוא ולהצטלם למען מטרה אחת וברורה- לתמוך בישראל. ללא עלות, ללא קביעת תור וללא שום ביורוקרטיה, פשוט לבוא ולהצטלם.



וכשאני שומעת להצטלם, הרי אתם יודעים, אני לא באמת חושבת פעמיים ;-)

גררתי את אחותי ואת אחיינית שלי יחד איתי, כשהיא כתמיד חושבת שאני משוגעת שאני עושה דברים דרך הפייסבוק וככה מכירה אנשים.
"את מכירה אותו?"
לא.
"אז סתם אנחנו הולכות?"
לא, לא סתם.
"זה לא קצת מוזר?"
אולי קצת, אבל יהיה בסדר. הוא פרסם בפייס הודעה שהדלת שלו פתוחה, ואני מאמינה לו, יאללה בואי, יהיה כיף. נגרום גם לזואי להצטלם.
"ממש. בהצלחה עם זה"

אני מגיעה לכתובת שפורסמה, את הדלת מעטר דף נייר עם סמל מגן דוד והמילה "צילומים" מורה לנו שהגענו למקום הנכון, דופקת, צועקים לי "פתוח" ואנחנו נכנסות.

החשש הקל הזה שאולי כן ליווה אותי מלהגיע למקום לא מוכר, התפוגג בשניות, כשרן יחזקאל, הצלם קידם את פנינו בחיוך ענקי, ובאנרגיות של נתינה, טוב ושמחת חיים.

מהרגע שנכנסתי, ידעתי שהגעתי למקום הנכון, הרגשתי בנוח, הרגשתי טוב, הרגשתי בבית. 
רן מציע שתייה קרה, כיבוד, מגיש קרטיב לזואי ושואל לשלומי, וכשסופסופ תחושת המועקה המעיבה הזו, ששוררת בחודש האחרון, השתחררה קצת מעל כתפיי, יכולתי באמת לחייך חיוך אמיתי ולענות בלי בושה ששלומי כרגע ממש ממש טוב.

הסטודיו לא ריק לשנייה, כל רגע מתחלפים בו האנשים, אחד מסיים להצטלם, והשני מגיע בטיימינג מושלם (ורק אני תמיד נתקעת, ולא יודעת מתי "די", ונשארת עוד קצת לספוג את האווירה ולהפיח עוד קצת שמחת חיים).
גברים, נשים, סטרייטים, חברי הקהילה הגאה, מבוגרים וילדים- כולם מגיעים. טוב לב, כנראה לא פוסח על אף מגזר באוכלוסייה ולא רק זה, אלא שהחדר גם מתמלא בתיירים (יפים יפים) ששמעו על הפרויקט ובאו לתמוך בישראל, וזה רגע שבאמת השאיר אותי נפעמת ומאושרת. לראות כל כך הרבה תמיכה, לדעת שאנשים ישתמשו בתמונת הפרופיל הזו בפייסבוק העולמי שלהם והנה הם הופכים לנציגים שלנו במלחמה, שיסבירו טוב מכל שגריר, ומכל חדשות סובייקטיביות, מה באמת קורה כאן, ובעיניי זה הניצחון האמיתי של ישראל ושל רן. 

רן העמיד סטודיו למופת, מיקום מדויק, אור שיחמיא לכולם, וכשרון צילום ואהבת אדם שעוזרת לו להוציא את כולם יפים וטובים.

בתור שחקנית, ובתור סטייליסטית שגם עובדת מאחורי המצלמה ורואה כמה זמן לוקח לאנשים להתחמם עד שהם משתחררים ומתחילים לראות תוצאות טובות, נפעמתי מרן, אומנם אצלי הפריים הראשון כבר ניצח אבל זו באמת לא חוכמה כשאני והמצלמה חברות טובות כבר שנים, אבל ראיתי את האחרים מצטלמים, את זואי מצטלמת, ואיך בקליק הראשון הם היו משוחררים ורגועים, וזה הישג אדיר, כנראה שהאווירה כבר הספיקה כדי להרגיע ולשחרר את תווי הפנים, ולהוציא מהם אותם באמת- ורן הצליח להעביר ולהבהיר מה היופי האמיתי שלהם.
אנשים שעם כל היופי החיצוני שלהם, לפני הכול היופי הפנימי מוביל אצלם, אנשים חברותיים, אכפתיים ומלאי עשייה, שבאו כי הם רוצים לתרום בדרך כלשהי, שבאו כי הם רוצים לעזור ולהתאחד, 
שבאו כי הם גאים להיות ישראלים.
זואי תאודורו, האחיינית ההורסת שלי, מפגינה סולידריות


אולי בכל זאת היה יתרון לזה שנשארתי, כשבהיתי בגוף ההורס של איזאק ההולנדי, וגיליתי את הקעקוע שלו, וכך הוא חזר לסבב תמונות חדש- כשהוא שירטלס אנד ווי לייק אייט!
חן גרד

סמואל טרגה

גם סלבס הצטרפו לפרוייקט-
ג'ניפר סנוקל (בתמונה) , הסטדנאפיסט נדב אבוקסיס, השחקן מעיין הרוש ועוד נציגי ציבור









הנדריך החתיך

וזאת אני. ישראלית גאה ושמחה.




רן יחזקאל, הצלם גם מצטלם.


לאלבום המלא- כנסו ללינק-
https://www.facebook.com/media/set/?set=a.716831548390750.1073741837.421124741294767&type=3